אל מול המציאות הנוכחית, בייחוד בתוך המלחמה הקשה הזו, ניכר כי אנשים רבים מחפשים תקווה. נראה כי לכל אדם, ובהתאם למקום ממנו הוא מגיע, יש ביטוי שונה לחיפוש או למסע הזה. כיום, רבים מדברים על ביאת המשיח כבסיס לתקווה, ואילו אחרים מדברים על שינוי לאומי או חברתי. שיח זה נובע לעיתים מתוך הצורך המיידי להתמודד עם מציאות החיים, ולעיתים מתוך השאיפה לייצר תקווה, ודאות או במטרה לדמיין סוף טוב לסיפור האישי או הלאומי שלנו.

״שנאת ישראל״ הינו מושג עתיק יומין, המלווה את העם היהודי מראשיתו. ביטויים לכך הגיעו לאורך כל הדורות, ונראה שאין הדור שלנו שונה בכך. מול החורבן וההרס של המלחמה האחרונה, מתעוררות שאלות רבות – בעיקר בדבר זהותנו כעם, כחברה וכתרבות.

בשנת 1948 העם היהודי זכה אחרי אלפיים שנות גלות לעצמאות ריבונית. עצמאות זו נקנתה בייסורים רוחניים וגשמיים, ולאחר עשורים של רדיפות, חורבן והשמדה של חלקים גדולים מבני עמנו.

כחלק מתהליך הכרת הזהות שלנו והמאבק על עצמאותנו התרבותית, חשובה ההבנה העמוקה ביחס לדבר אותו אנו שואפים להשיג.