עוצמה מול עצמאות תרבותית

כחלק מתהליך הכרת הזהות שלנו והמאבק על עצמאותנו התרבותית, חשובה ההבנה העמוקה ביחס לדבר אותו אנו שואפים להשיג.

כחלק מתהליך הכרת הזהות שלנו והמאבק על עצמאותנו התרבותית, חשובה ההבנה העמוקה ביחס לדבר אותו אנו שואפים להשיג. אין זה חדש שלאורך ההיסטוריה היהודית, כותבים רבים כתבו על-מנת להזכיר לעם את עוצמתו הרוחנית והתרבותית. כאמור, המאבק על זהותנו הוא מאבק על נשמת אפו של העם היהודי ועל אופייה של מדינת ישראל. העצמאות התרבותית שלנו צריכה להיות האידאה אליה אנו שואפים. עצמאותנו התרבות צריכה להיות כלי חד, מדויק ורב עוצמה המקדם אחדות בינינו – על כלל הגוונים השונים בעמנו. כלומר, כלי המקדם אחדות תמידית ולא רק כאשר חרב חדה מונחת על צווארנו.

על-פי רוב – עמים המכירים בעצמאותם ועוצמתם התרבותית משיגים רמות גבוהות יותר של אחדות וסולידריות. יש לזכור – לעמנו מאגרי סולידריות כבירים, היסטוריה ענפה ויכולת התאוששות מופלאה ממשברים ואף מחורבן. לפיכך, נראה כי תפקידנו העיקרי הוא להציף לפני השטח את שנשכח או שהודחק. עלינו לזכור כי הנטייה הטבעית של עמנו היא לאחדות – הן חברתית והן תרבותית. עם זאת, עלינו להדגיש כי הנטייה לאחדות בעמנו היא אינה נטייה לאֲחִידוּת. אדרבא, השאיפה לגיוון היא חלק מהותי מזהותנו התרבותית!

בשנים האחרונות התרחשה בעמנו התנוונות ערכית, רוחנית ואף אידאולוגית. התרחקנו ואף שכחנו את מקורות העוצמה התרבותית שלנו. נשענו על תפישות ורעיונות זרים לזהותנו, ובחרנו בנוחות גשמית ואף רוחנית על-פני דיון, דיאלוג וויכוח בונה. זו העת לעורר – וזו העת להתעורר!

עצמאות תרבותית היא אי-תלות של החברה בתרבויות זרות על-מנת להגדיר את זהותה.

המילה ״תרבות״ היא מלשון ריבוי והרחבה. מילה זו משקפת תהליך מתמשך בו חברה, עם או לאום חותרים להישגים רוחניים, מוסריים, אומנותיים וטכניים. כלומר, תהליך בו מתקיימת הרחבת הדעת ומילוי הזהות ברבדים ובגיוון. עצמאות תרבותית משקפת את החתירה המתמדת לקידום, שיפור, וטיפוח העם. התהליך המתמשך יוצר חיכוך ולעיתים אף ויכוח, אך בסופו של דבר – התהליך משקף את חיותו של העם היהודי.

העם היהודי ניכן בתרבות עוצמתית, ייחודית וראשונה מסוגה. תרבות אשר הביאה לאנושות הישגים רוחניים, ספרותיים ופילוסופיים אשר לא יסולאו בפז. במידה רבה, היהדות היא ראשית הצירים לתרבות המודרנית בה אנו חיים. היא ראשית הצירים עבור הדתות הגדולות בעולם ומהווה את הבסיס להתעצבות התרבות המערבית. כמו כן, אין להתעלם מכך שהתרבות היהודית בכלל והעם היהודי בפרט היו לגשר היסטורי חשוב עבור הדיאלוג שבין המזרח למערב.

לתפיסתי, הכרה בעומקה של התרבות היהודית או טעימה מטעמה – עשויים לעורר רצון עז עוד יותר להכרה בכוחה ובעוצמתה. הכרת הזהות של עמנו ותרבותנו המפותחת צריכה להיות בסיס לדיאלוג ולשיח מאחד בין חלקי ופלגי העם, כמו גם לתרום אוצרות רבים לעיצוב חיי היום יום וחיי הפרט. עצם הכרת הזהות התרבותית היא הזמנה לשיח – היא מגש הכסף לדיאלוג.

תחילה, ניתן להתבסס על התנ"ך, ״ספר הספרים״. התנ״ך הוא הבסיס לזהות הדתית והרוחנית של עמנו, וגם בסיס לזהותנו התרבותית והלאומית. עלינו לעזור ולהסיר את הפחד והחשש של חלקים הולכים וגדלים בעמנו מהעיסוק בספר. עלינו להקל את הפחד ולהפיג את החשש דרך הנגשת ההישג הדתי, הרוחני, הספרותי והתרבותי שבספר. התעסקות ברובד העמוק של הספר, נשמת התנ״ך, מספקת אפשרות לחיים של סיפוק, שלוות הנפש והדרכה לחיי הפרט והחברה. עלינו לשאוב השראה מהתנ״ך ולהעמיק את ההזדהות עמו. תהליך הזיכוך לשם פקיחת העיניים, חידוד האחדות וקידום העצמאות התרבותית מצריך יכולת בחירה חופשית וקידום גיוון מחשבתי.

שנית, עלינו להשתמש באוצרות הלאומיים שלנו, המושקעים בהיסטוריה העשירה של למעלה מ-3,500 שנה: ספרים, כתבים, ויכוחים, תורת הסוד והדרכה מעשית. כל אלה נאספו עם השנים ומשקפים את עוצמתה הענקית של התרבות והציוויליזציה היהודית.

בנוסף, עלינו להכיר בהשפעה העוצמתית של עמנו על עמי העולם. רק דרך הבנת העוצמה שלנו בעמים ניתן יהיה להבין תובנות עמוקות על עצמנו. במסגרת זאת, גם דרך הכרת שנאת ישראל והכרת המאבק ארוך השנים של בעלי החורבן נגד עמנו – נייצר מרחב לדיאלוג ולפיתוח הסולידאריות בינינו.

לבסוף, מול האתגרים הנוכחיים, אנו צרכים להתחייב למזער את הכאוס, השנאה והפחד, ולייצור סביבה המעודדת התקדמות בכלל תחומי החיים של האומה. עלינו לייצר סביבה להתפתחות פתרונות מעשיים, יצירתיים ונועזים המקדמים את השלום בינינו ובתוכנו. מכאן שהבנת התהליכים הפנימיים בנו מחייבת שיח וחינוך מעמיק דווקא על הפערים החברתיים והאידאולוגיים המתקיימים בעת הזו.

היכולת לקדם שינוי תודעתי, להצליח להחזיק במספר אֲמִיתּוֹת ולבסוף לחולל שינוי חברתי מהותי היא המשימה של דורנו. עלינו להצמיח ולטפח מנהיגים בעל שיעור קומה, המחזיקים בערכים עמוקים, המכירים והדוגלים בעצמאותנו התרבותית, ומתוך כך – דואגים לעמנו. מכאן, עלינו לחתור לעיצוב מחדש של התודעה הקולקטיבית. תודעה המכירה תחילה בעוצמתנו הפנימית ויודעת למזער, ואף לעצור, כניסה של סערות חיצוניות הפוגעות בנו שלא לצורך. עוצמה רבה טמונה בעצמאותנו התרבותית! עלינו כעם להשכיל ולרתום עוצמה זו במאבקנו על תקומת העם, האומה והמדינה.

Picture of אליהו ירדני

אליהו ירדני

אליהו ירדני הוא אחד מתלמידיו הראשונים של הרב שרגא ברג. אליהו הוא מנהיג ומורה רוחני של אנשים רבים בארץ ובעולם. אליהו מעביר סדנאות ושיעורים למאות אנשים מידי שבוע, ומצליח לקשר בין הטקסטים היהודיים העתיקים לבין מציאות חיינו בעידן המודרני. הבנתו המעמיקה הן בתחום הקבלה והן בתחום נפש האדם – מהווה בסיס לקשר העמוק של אליהו עם תלמידיו.

מאמרים אחרונים:

המלחמה של דורנו לעצמאות תרבותית לישראל

בשנת 1948 העם היהודי זכה אחרי אלפיים שנות גלות לעצמאות ריבונית. עצמאות זו נקנתה בייסורים רוחניים וגשמיים, ולאחר עשורים של רדיפות, חורבן והשמדה של חלקים גדולים מבני עמנו.

יש תקווה!

אל מול המציאות הנוכחית, בייחוד בתוך המלחמה הקשה הזו, ניכר כי אנשים רבים מחפשים תקווה. נראה כי לכל אדם, ובהתאם למקום ממנו הוא מגיע, יש ביטוי שונה לחיפוש או למסע הזה. כיום, רבים מדברים על ביאת המשיח כבסיס לתקווה, ואילו אחרים מדברים על שינוי לאומי או חברתי. שיח זה נובע לעיתים מתוך הצורך המיידי להתמודד עם מציאות החיים, ולעיתים מתוך השאיפה לייצר תקווה, ודאות או במטרה לדמיין סוף טוב לסיפור האישי או הלאומי שלנו.

ראשית הצירים – עצמאות תרבותית לישראל

״שנאת ישראל״ הינו מושג עתיק יומין, המלווה את העם היהודי מראשיתו. ביטויים לכך הגיעו לאורך כל הדורות, ונראה שאין הדור שלנו שונה בכך. מול החורבן וההרס של המלחמה האחרונה, מתעוררות שאלות רבות – בעיקר בדבר זהותנו כעם, כחברה וכתרבות.
שתפו את המאמר:

מאמרים נוספים

עצמאות תרבותית עבור ריבונות מדינית

רמתה המפותחת של התרבות היהודית נמצאת בניגודיות מסוימת לתהליך הראשוני והמתמשך של ביסוס עצמאותנו התרבותית. עצמאות מדינית לבדה משקפת ריבונות חלשה ואף נפסדת.

המלחמה של דורנו לעצמאות תרבותית לישראל

בשנת 1948 העם היהודי זכה אחרי אלפיים שנות גלות לעצמאות ריבונית. עצמאות זו נקנתה בייסורים רוחניים וגשמיים, ולאחר עשורים של רדיפות, חורבן והשמדה של חלקים גדולים מבני עמנו.